יום חם, אימון בחדר כושר או כמה דקות מלחיצות לפני פגישה חשובה, ופתאום אנחנו מתחילים להריח את עצמנו. האינסטינקט הוא להאשים את הזיעה, אבל מתברר שהיא לא באמת האשמה העיקרית. אז אם הזיעה עצמה כמעט חסרת ריח, מאיפה מגיע אותו ״ריח של זיעה״ שכולנו מכירים?
הזיעה עצמה בדרך כלל לא מסריחה
הריח נוצר בעיקר כאשר חיידקים שחיים באופן טבעי על העור מפרקים חומרים שנמצאים בזיעה ובהפרשות העור. בתהליך הזה נוצרים חומרים נדיפים, שחלקם בעלי ריח חזק ולא נעים.
במילים אחרות, הזיעה מספקת את חומרי הגלם, אבל הפעילות של חיידקי העור היא חלק מרכזי ביצירת הריח.
אז מה באמת קורה בבית השחי?
בגוף קיימים סוגים שונים של בלוטות זיעה. בלוטות אקריניות, שנמצאות כמעט בכל הגוף, מפרישות בעיקר מים ומלחים. התפקיד המרכזי שלהן הוא לעזור לגוף להתקרר כאשר חם לנו או כשאנחנו מתאמצים.
לעומתן, בלוטות אפוקריניות מרוכזות באזורים כמו בתי השחי והמפשעה. ההפרשה שלהן מכילה יותר חומרים אורגניים, שחיידקי העור יכולים לפרק. תוצרי הפירוק הם אלה שתורמים במידה רבה לריח הגוף האופייני.
זו גם אחת הסיבות לכך שזיעה על המצח לא בהכרח מריחה כמו בית שחי מזיע.
גם לסטרס יש השפעה
הרגשתם פעם שאתם מריחים אחרת לפני ראיון עבודה מאשר אחרי ריצה? יכול להיות שיש לזה הסבר ביולוגי.
בזמן פעילות גופנית או ביום חם, הגוף מזיע בעיקר כדי להתקרר. במצבי מתח, לעומת זאת, מערכת העצבים מפעילה גם את הבלוטות האפוקריניות.
ההפרשה שלהן מספקת לחיידקי העור חומרי גלם שונים מאלה שבזיעת הקירור המימית. לכן ״זיעת לחץ״ עשויה לפתח ריח בולט יותר, גם אם לא הזענו בכמות גדולה במיוחד.
שינויים הורמונליים הם גם חלק מהתמונה
ריח הגוף אינו נשאר בהכרח זהה לאורך החיים. שינויים הורמונליים יכולים להשפיע על פעילות בלוטות הזיעה ועל סביבת העור, ולכן גם על הריח.
זו אחת הסיבות לכך שריח הגוף עשוי להשתנות בגיל ההתבגרות, במהלך המחזור החודשי, בהריון או סביב גיל המעבר. גם כאן, ריח חזק יותר בתקופות מסוימות אינו מעיד בהכרח על בעיה רפואית.
אכלתם שום? יכול להיות שהזיעה ״תסגיר״ אתכם
גם למה שאנחנו אוכלים יכולה להיות השפעה מסוימת על הריח שלנו.
שום ובצל, למשל, מכילים תרכובות גופרית. לאחר העיכול נוצרים תוצרים שחלקם יכולים להגיע למחזור הדם ולהיפלט מהגוף, בין היתר דרך הנשימה והזיעה. מזונות חריפים יכולים להשפיע בדרך אחרת: הם עשויים לגרום לנו להזיע יותר, וכך ליצור תנאים שמעודדים ריח גוף.
גם דפוס התזונה הכללי עשוי להשפיע על האופן שבו ריח הגוף נתפס, אך ההשפעה אינה זהה אצל כולם. אם שמתם לב שמזון מסוים גורם לכם להריח אחרת, בהחלט ייתכן שאתם לא מדמיינים.
מיתוס נפוץ: ריח של זיעה אומר שלא התקלחתם מספיק?
לא בהכרח.
רחצה מסייעת להפחית זיעה וחיידקים ולכן בהחלט משפיעה על הריח, אבל היגיינה היא רק חלק מהסיפור. גנטיקה, הורמונים, סטרס, תזונה, תרופות, כמות ההזעה והרכב חיידקי העור יכולים כולם להשפיע.
אפילו הבגדים שלנו משחקים תפקיד. בדים סינתטיים מסוימים עלולים לצבור זיעה וחיידקים ולשמר ריחות, ולכן לפעמים דווקא חולצת הספורט היא זו שממשיכה להריח גם אחרי שאנחנו כבר התקלחנו.
אז איך אפשר להפחית את הריח?
כמה פעולות פשוטות יכולות לעשות הבדל: רחצה וייבוש טוב של האזורים שנוטים להזיע, החלפת בגדים לאחר פעילות גופנית ולבישת בגדים נושמים.
גם דאודורנט ואנטיפרספירנט יכולים לעזור, אבל הם לא בדיוק אותו הדבר. דאודורנט נועד בעיקר להפחית או למסך ריח, בעוד אנטיפרספירנט מפחית את כמות הזיעה המופרשת.
מתי ריח גוף כן מצדיק בדיקה?
ברוב המקרים, ריח זיעה הוא חלק טבעי לחלוטין מהחיים. עם זאת, שינוי פתאומי ומשמעותי בריח הגוף, במיוחד ללא סיבה ברורה, יכול להצדיק בירור.
כדאי להתייעץ עם רופא אם השינוי מלווה גם בהזעה חריגה מאוד, חום, ירידה לא מוסברת במשקל או תסמינים חדשים אחרים.
שאלה קטנה נוספת
למה יש אנשים שכמעט לא מריחים מזיעה?
גם כאן אין גורם אחד. ריח הגוף מושפע מכמות והרכב ההפרשות, מסוגי החיידקים שחיים על העור וגם מגנטיקה. לכן שני אנשים יכולים להזיע בכמות דומה ועדיין להריח בצורה שונה מאוד.
לסיכום
אז למה זיעה מסריחה? למעשה, ברוב המקרים היא לא. הריח שאנחנו מכנים ״ריח של זיעה״ נוצר בעיקר מהמפגש בין הפרשות הגוף לבין החיידקים שחיים על העור. תוסיפו למשוואה סטרס, הורמונים, אוכל ואפילו את הבגדים שלבשנו, ותקבלו הסבר לכך שריח הגוף יכול להיות שונה כל כך מאדם לאדם, ואפילו מיום ליום.